הצעיף / אלעד מגן

, אוגוסט, 2008

מאת צוות 42

דרך אלעד מגן.


ברכות אור יקרים,

אנחנו צוות 42 מלגיון האור של גדודי השינוי. אנו פונים אליכם בזמן מבורך זה כדי להביא אליכם מידע חשוב ורלוואנטי עבורכם. זוהי אינה טעות מכיוון שהמאמר הזה מיועד לכל אלה שקוראים אותו עכשיו.

בחרנו להציג את עצמינו בשם צוות 42 מכיוון שברצונינו למנוע הגדרות ואיפיונים. חשוב לנו שתתיחסו לדברים שאנו אומרים ולא למי שאנחנו. המספר 42 בו אנו מציגים את עצמינו הוא התדר של הקבוצה שהיננו וגם מספר הפלג בתת-המחלקה שממנה אנו מעבירים אליכם מידע וכמו-כן אור, המיועדים להעצים אתכם.

הנושא עליו נדבר היום,הוא נושא רחב ומופשט הקשה להגדרה במילים. השם הקרוב ביותר המתאים לתיאורו, הוא, היחסיות שבין מחשבות הנפרדות לגבולות המציאות שאתם חווים. המקום אליו אנחנו מתיחסים הוא המקום הצר והעמוק בו מתקיימים כל הפחדים שלכם, מקום שעוצר אתכם ושהתמרתו היא המתנה הגדולה ביותר שתוכלו לתת לעצמכם.

כדי להגדיר את הנושא נתחיל בהגדרת נקודת מוצא - הכל אחד, ובהתאם אתם - הקוראים את המאמר יודעים כבר את הדברים אבל עדין חווים את עצמכם כנפרדים מהשלם - אתם מפרידים את עצמכם מהשלם. זוהי אולי ההגדרה הטובה ביותר לתיאור הנושא שעליו באנו לדבר - הדרך בה אתם מפרידים את עצמכם מהשלם או במילים אחרות: מהו ה"צעיף" הזה שעליו כולם מדברים.

הצעיף הוא ביטוי מטפורי למשהו שמסתיר את האמת מעיניו של מישהו שעומד מול האמת אבל לא רואה אותה. הצעיף לוכד את המתבונן דרכו ב"בועה" ששומרת עליו ומאפשרת לו (מטפורית) "להיות בספייס קטן יותר". הדבר דומה לאדם שנמצא בחדר בו ישנו משהו מפחיד, האדם אינו יכול לברוח ולכן תגובתו אל-מול הפחד תהיה חיפוש חלל מגן שהפחד יהיה מחוצה לו, שבו הוא יתחבא כדי להרגיש מוגן. הצעיף מגדיר את הגבולות שלכם ומסתיר ממכם את כל מה שנמצא מעבר אליו ולכן לוכד אתכם במציאות חלקית שאינה כוללת את מה שנמצא מעבר לצעיף.

צעיף זה הוא צעיף ההגדרה אשר גבולתיו הם ביקורת.

אנו מבינים את הקושי שיש לרבים מכם בהבנת הדברים שאנו מנסים לתאר, אנו מבינים שחלקכם אולי חושבים אף שלדברינו אין תכלית ואכן מתוך נקודת מבט מבקרת לא ניתן יהיה להבין את הנושאים עליהם אנו מדברים. אנו מנסים ליצור הבנה חדשה שנובעת מתוך יצירת השקפה חדשה. הדבר אפשרי רק בצורה הזו מכיוון שאין אפשרות לראות את הפתרון מתוך הקושי - אלו הם מקומות שונים לחלוטין.

הבינו שהמקום שאנו מנסים לתאר לכם נמצא מעבר לגבולות שאתם מכירים ולכן ניתן יהיה להבין אותו רק כאשר תצעדו על מעבר לקושי ותחוו את הפתרון או את ההשקפה הרחבה יותר. הדבר דומה למקום פיסי שונה אשר תוכלו לראות רק כאשר תצליחו לעמוד במסע וללכת עד שתגיעו אליו. ואכן המסע ישתלם.

נקודת הבסיס ממנה התחלנו היא - הכל אחד. זוהי גם הנקודה החשובה ביותר, הראשונה והאחרונה, שמתארת את האמת העליונה שהיא המקום שאליו אנו מנסים להוליך אתכם. באנו היום כדי לדבר איתכם על הדרך שבה אתם מנתקים את עצמכם מהאחד וחווים את הנפרדות שלכם.

כדי לחזור להבנה המקודשת של השלם, כדאי לחזור להתחלה, ובהתאם למבנה היקום ההולוגרמי, התחלה יכולה להיות כל מקום שמציין את תחילתו היחסית של תהליך כלשהו. בדוגמא הזו נבחר לידה של אדם כנקודת התחלה:
ביום כלשהו נולד אדם. האדם הינו נטראלי וריק. תינוק תמים. הוא אינו יודע דבר במוחו, אינו רגיל לדבר כלשהו בהרגליו, ואינו מעדיף משהו בהעדפותיו. תינוק זה הוא פיסת אלוהים המגשימה את עצמה אל-תוך החומר ומתחילה בחוויה. עם הזמן שעובר התינוק גדל וצובר נסיון, הוא מתרגל, משתנה (בהתאם לתגובותיו לסביבה), לומד (מסביבתו) ובעצם - מתחיל ללבוש זהות (ניתן לראות איך בכל איזור בעולם ישנה "זהות נפוצה" התואמת את הצורה בה דברים נהוגים באיזור זה של העולם) כל התינוקות שנולדו מעולם נולדו כשדה פורה של אפשרויות. לאחר מכן הם בחרו (במודע ולא במודע) ועברו תהליך שבתוכו הם השתנו וגיבשו זהות לפי החוויות שעברו בחייהם. כל מה שהם הינו תוצר של השינויים שהם עברו.

השינויים שהתינוק עובר כאשר הוא גדל מופיעים בגנאטיקה שלו (התבנית הבסיסית והריקה שקיבל מההורים משתנה ומכילה את המידע החדש וכמו-כן שינויים), בהתנהגות שלו ו- באופי שלו. הנער שהתינוק הופך להיות מכיל שילוב של: ניצוץ תודעה (חלק מהשלם האלוהי), תבנית גנאטית בסיסית שניתנה לו מההורים ו- חלק נוסף שנקרא בשם החלק הנסיבתי. החלק הנסיבתי הוא השינויים שקרו בתינוק שנולד עקב כל הנסיבות שהשפיעו עליו בחייו כגון: חינוך, סביבה, חברה וכו'.

כאשר אתם מכירים בקיומו של החלק הנסיבתי אתם מאפשרים את השחרור של המעצור בינכם ובין אחדות עם השלם (wholeness) מכיוון שדפוסי המחשבה המתעלמים מקיומו, הם המונעים להבין שאין אף התנהגות או דבר שיכול להיות בלתי מקובל אי פעם - הכל הוא תוצר של נסיבות. לא סתם המילה נסיבות מכילה את המילה סיבה בתוכה.

איננו אומרים שאתם צריכים לתמוך באדם המפיק סבל, ההפך הוא הנכון, אבל אנו אומרים שכאשר אתם רואים אדם המפיק התנהגות כלשהי המעלה בכם התנגדות (הרגשה רעה) משמעותה האמיתית היא חוסר-אהבה או ניתוק בינכם לבין המקום שאינכם מוכנים לקבל.

ההכרה בכך שהכל אפשרי ושאין התנהגות רעה אלא רק תוצרים של נסיבות משמעותה היא - שכל רע הוא יחסי ונסיבתי ולכן לעולם לא נגדכם. חשבו על כך - גם האדם הפוגע ביותר היה מתנהג באופן שונה אם נסיבות כלשהן הקשורות בתהליכים שעבר בחייו היו שונות. הבינו שדבר לא יכול להיות נגדכם אף פעם מכיוון שהוא קודם כל תוצר של נסיבות שנקבעות בצורה התואמת את ההתפתחות של השלם (האלוהים). בנקודה הזו אנו נחזור אחורה לתחילת המאמר .. לנקודת הקונפליקט שתיארנו. זהו הקונפליקט. אינכם יכולים לראות את התוכנית הגדולה, להבין את חלקכם בה או לחוות אותה כמו שהיא באמת כאשר אתם מנותקים ממנה - מנותקים מהשלם.

המוח שלכם עובד באמצעות השוואה. כדי להבין משהו אתם צריכים לדמות את עצמכם באינטרקציה עם הנושא או הסיטואציה. כאשר אתם עושים כך - אתם מדמים את עצמכם בנעלי האחר כאשר אתם למעשה אותו הבסיס (שניכם הייתם תינוקות חסרי זהות פעם) עם תוצרים של תהליכים ונסיבות. אומנם שניכם היתם דומים בתחילת הדרך אבל כעת ישנו פער או שוני הנובע מהנסיבות (הסיבות שלכם). פער זה הוא הפער המפריד ביניכם לבין האחר - ההבדל ביניכם הוא במי שאתם, ובהתאם, כאשר אתם יוצרים הפרדה על-ידי כך שאתם מתכחשים לכך שההשקפה שלכם היא התוצר של הנסיבות שלכם ושאם הייתם "בנעלי האחר ועם הנסיבות שלו" אולי הייתם פועלים בדיוק כמוהו או הייתם אפילו אותו אדם - אתם יוצרים את הצעיף. זהו הצעיף.

הצעיף הוא ההרגל לשכוח שהכל הוא תוצר של נסיבות שגורמות להשקפה אוביקטיבית - אתם צופים על העולם רק דרך העינים שלכם ולכן חווים אותו רק דרך ההפרדה שאתם יוצרים.

הסרת ההפרדה ביניכם לבין האחר במחשבותיכם ע"י ההבנה שבנעליו הדברים נראים שונה היא הגישה המאפשרת לכם לחוות את המציאות מנעליו של האחר. הדבר אינו מטפורי אלא אמת שניתן לחוות ברמות שונות. החל מהרמה הפשוטה בה קבלה של האחר מאפשרת את הבנתו, דרך מדיטציות בהם ניתן להיות כל חפץ, אדם או חיה באמצעות מיקוד, ועד לרמה הגבוהה ביותר בה עולה בכם רגש של אהבה (זרימה של אנרגיה ביניכם לבין החלק האחר שלכם שאתם מעלים במחשבותיכם).

ושוב נדגיש ונאמר שזוהי אינה מטפורה. האם שמתם לב פעם שככל שאתם מרגישים כמות אהבה גדולה יותר כלפי מישהו אתם מחוברים אליו יותר, מבינים אותו יותר, רואים את העולם דרך עיניו ומרגישים את החוויה שלו כאילו שאתם אותו אדם ? הדבר נכון גם לגבי כל גישה אחרת שבה תיצרו חיבור בינכם לבין אותו האדם (הערצה, חיקוי וכו'). כמובן שיש להפריד בין אהבת אגו (אהבה אנוכית) שהיא תוצר של הרגשת חוסר ואיננה אותה אהבה לא אנוכית שעליה אנחנו מדברים.

הבינו יקרים שבכל פעם שעולה בכל הרגשה של ביקורת שטוענת "ההתנהגות הזו אינה מקובלת" משמעותה היא שמתוך השקפתכם ההתנהגות אינה מקובלת, ויכול להיות שמעיניו של האחר זוהי האמת המתבקשת. זוהי ההגבלה שאנו מנסים לתאר - כאשר אתם נוהגים בביקורת (ולמעשה אומרים על מישהו: אינני מקבל את התנהגותו ולכן אינני מקבל אותו) אתם מנתקים את עצמכם מאותו האדם (החלק האחר שלכם). ניתוק זה היא הצעיף - אתם יוצרים במחשבותיכם "טווח אמת" שמקובלת עליכם ודוחים אמיתות אחרות כדי לא להתעמת עם הקושי שהיא מעלה בכם, קושי שהוא בעצם חוסר הכרה בכך שאין אמת אחת אלא אין סוף אמיתות יחסיות. ההתכחשות שלכם לאותו אדם שמציג אמת "מאימת" או להתנהגות שלו, או לכל אספקט דומה שמעלה בכם התנגדות היא הצעיף מכיוון שהיא דוחקת אותכם אל-תוך ההשקפה המוגבלת (נפרדת מהשלם) שלכם ואינה מאפשרת לכם להתחבר לאותו החלק (לאותו האדם) ולראות את השלם שהינכם משתי הזוויות בו זמנית - מהעינים שלכם ומהעינים שלו.

אנו מבינים שחלקכם מבולבלים מעט בנקודה זו - אבל מה עלינו לעשות ? אתם וודאי שואלים. תשובתינו היא פשוטה מאוד - אתם כבר עושים. עצם הקריאה של המילים הללו מאפשרת לכם לשנות מעט את הבנתכם ובכך לפתח את המודעות שלכם. העשיה שלכם אל-מול קשיי המודעות היא ביצירת דפוסי-מחשבה נטולי קושי שהם למעשה השקפות חדשות גבוהות יותר על הנושאים המדוברים, אחת מן ההשקפות שבאנו לתת לכם היום היא - הכל הוא תוצר של נסיבות. השתמשו באמת הזו אל מול הביקורת וכל הרגשות ממשפחת האי-קבלה, מתוך הבנה שגם לכם ישנו חלק בדיוק כמו זה שאתם מתכחשים אליו כאשר אתם רואים אותו באחר (חייב להיות לכם כי הרי אתם רואים אותו אל-מול עיניכם והרי האחר אינו נפרד ממכם) ושהחלק הזה (האדם שאתם רואים מולכם) מציג בחירות שנובעות מהשקפתו שהם תוצר עקיף של נסיבותיו של האדם המדובר. הבינו שכאשר אתם אינכם מקבלים (על-ידי כך שאינכם מתחברים ומרגישים אהבה) חלק כלשהו שלכם אינכם מקבלים את עצמכם. אינכם יכולים לאהוב את האחר אם אינכם אוהבים את עצמכם.

אנחנו נפרוש כעת.

ברכות אור לבביות,
צוות 42.



אלעד מגן 050-5389899
elad@lamuria.co.il
http://www.lamuria.co.il/תקשור_והילינג.htm