עשרת חוקי היקום / אלעד מגן

מאת וגה
דרך אלעד מגן

חוקי היקום שזורים זה בזה. החוקים מהווים מעין "רשת אור" כאשר הם מגבים ומחזקים אחד את השני. פעולה בניגוד לחוקיות של היקום יוצרת לרוב שבירה של כל החוקים וניתוק מהיקום. חשוב להבין ולפעול לפי חוקי היקום כדי להיות בהארה:



1. חוק היקום הראשון - מחשבה בוראת:

מחשבה בוראת הוא תיאור המתיחס לקישוריות בין מחשבה (מודעות) לאנרגיה (חלקיקים).

מחשבה היא תוצר של בינה או חוכמה שהיא מודעות. אנרגיה היא חלקיקים אשר מתקיימים כקבוצות ויחידים, במבנים שונים ומפיקים שדות אנרגיה. תדר לעומת זאת הוא אוסף של חלקיקים אשר מציגים יותר מסוג אחד של אנרגיה. סוג החלקיקים המרכיבים את האנרגיה את התדר נקבעים מהערך האנרגטי (כמות האנרגיה) אשר קיימת בתוך כל חלקיק.

כדי להבין את זה יותר ניתן להשוות את זה לחשמל כאשר יהיו שני סוגים של "תאים חשמאליים":

- תאים המורכבים מסוללות זהות.
- תאים המורכבים מסוללות שאינן זהות.

הערך החשמאלי הכללי של כל תא יקבע לפי מספר הסוללות, צורת החיבור בניהם, הערך של כל סוללה וכו.בעזרת כמות אספקה בלתי-נדלית של סוללות מסוג אחד ניתן ליצר אינסוף ווריאציות של סוגים של תאי מתח. קיים סוג אחד בסיסי של אנרגיה ביקום והוא אנרגיה שמושפעת ו*נבראת* על-ידי תודעה. ניתן לייצר הכל מאנרגיה כי הכל הוא אנרגיה. כל מחשבה בוראת אנרגיה ולכן אנרגיה היא כוח בלתי-נדלה.

האדם המואר זוכר את חוק המחשבה הבוראת ואת הביטוי שלה בכל אחת מן ההולוגרמות. החוק הזה אומר כי אנו בוראים הכל. הוא זוכר כי אנו מופיעים כהולגרמת אנרגיה העשויה מחלקיקים בתוך מימד/הולוגרמה תלת-מימדית העשויה גם היא מאנרגיה ומחלקיקים. כאשר חוק המחשבה הבוראית הופך לטבע רוחני הוא מאפשר שחרור מוחלט מהכל, מכיוון שהכל הוא אשלית אנרגיה והכל נברא כדי שנחווה אותו. המציאות התלת-מימדית היא שדה אינסופי של הסתברויות המאפשרות חוויות עבור המודעויות המתקיימות בתוכו.

הפיכת חוק היקום הראשון לטבע הראשוני דורשת היזכרות והכרה בכוח המחשבה, ולאחר מכן הבנת המסקנה הבאה - ניתן לשלוט באנרגיה/מציאות סביבינו בצורה מודעת או אי-מודעת.

כאשר השליטה מתבצעת בצורה מודעת המציאות מתנהגת בדרך התואמת את הרצון של מי שחווה את החווה = חופש.

כאשר השליטה מתבצעת מתוך פחד, המציאות כופה עצמה על המודעות החווה את ה"מציאות" כך שהמודעות נותנת למודעויות אחרות ולנסיבות לברוא את המציאות שלה עבורה = חוסר חופש. האדם המואר זוכר להיות חופשי במחשבותיו כדי שיוכל לברוא אותם. דוגמא מענינת לקישוריות בין מודעות לאנרגיה ניתן למצוא במגוון מחקרים מדעיים הבוחנים פוטונים אשר הינם חלקיקי אור. בדיקות שנעשו הוכיחו כי אי אפשר למדוד פוטון מבלי להרוס או לשנות אותו. הדבר נראה לכאורה תמוהה או בלתי מובן אבל כאשר מכניסים את חוק היקום הראשון למשוואה התעלומה הופכת לברורה: פוטון הוא חלקיק אור, שדה אנרגיה זעיר הרוטט באנרגיית הבורא הראשונית. צפיה היא נתינת פירוש בתוך הולוגרמת המציאות האישית של הצופה. כאשר המדען צופה בחלקיק פוטון ו"רואה אותו בצורה מסויימת" הוא למעשה בורא משהו אשר מתגשם באופן מיידי במציאות הקולקטיבית.



2. חוק היקום השני - יחסיות ויחסי גומלין:

כל ההולוגרמות וכל חלקיהם מחוברים תמיד. הכל אחד. כל חלק של האחד משפיע על השלם הגדול ממנו וכל חלק של השלם מכיל המידע על כל השלם.

ההתיחסות לחוק הזה תבוא בכל תחומי החיים, מכיוון שמשמעותו היא שהכל מחובר ולכן שכל הדרכים מובילות לכל מקום שהמודעות החווה את החוויה בחרה. יישום החוק הזה יהיה בשחרור כל הדרכים, כך שישארו רק בחירות ומטרות.

ללא התיחסות לחוק, אדם שאינו מודע יטפל בכאב המופיע באיזור מסויים בגוף דרך הגוף הפיסי ודרך האיזור הכואב. התיחסות לחוק זה אומרת כי אין חשיבות למקום, סוג, והגוף הספציפי בו הכאב הופיע מכיוון שהכל מחובר ולכן יש אינסוף אפשרויות לגופים ולטכניקות אשר דרכם/באמצעותם ניתן להעלים את הכאב. ישנה סיבה לחוסר האיזון המופיע בתור כאב בכל אחד מן הגופים וניתן לטפל בבעיה דרך כל חלק בכל גוף ובכל טכניקה. כ אשר בחירת הטכניקה והדרך הופכות ללא רלוואנטיות מכיוון שכל טכניקה וכל דרך תוביל לכל מקום - נשאר רק הרצון והחופש לבחור בדרך החוויה הרצויה.

כאשר כל הדרכים מובילות לכל נקודה כל דרך הופכת ללגיטימית והטובה ביותר ביחס לרמת הניסיון של הפריט שברא את החוויה במציאות שלו. טעויות לא יכולות להתקיים מכיוון שהם לא יותר מבחירה מגושמת בדרך ארוכה כדי להגיע לבריאה/חוויה הנמצאת במקום אחר עקב חוסר ניסיון.

כמו-כן, החוק הזה אומר שלכל פעולה תמיד יש פעולה משלימה ופעולות הנוצרות בעקבותיה. הסיבה לכך היא מבנה היקום - החוויה שלנו נבראת בהולוגרמות המימדים כדי שנוכל לחלוק אותה עם משתמשים אחרים במערכות המציאות הקולקטיביות. מטרת החוויה הקולקטיבית היא העשרת החוויה הפרטית שלנו ולכן בלתי נמנע שלכל פעולה תהיה פעולה עוקבת. פעולה עוקבת תגרם באופן מיידי כאשר מודעות מסוימת תתן פירוש במציאות האישית שלה לחוויה של האחר.



3. חוק היקום השלישי - בחירה = חופש:

חוק החופש והבחירה שזור בתוך חוקי היקום כולם מכיוון שבלעדיו היקום לא יוכל להתקיים.

אנו בוחרים הסתברויות ובוראים אותם באמצעות מחשבותינו. שלילת הבחירה או שלילת החופש הופכת אותנו לרובוטים אנושיים ומעלה רגש של דיכאון, שהוא רגש הדומה למצב בו הגוף הפיסי של צמח מציג גסיסה (נבילה) עקב חוסר מים. אנו מרגישים מדוכאים כשאנו מרגישים שאנחנו לא מתעצמים / מתפתחים כי אנו שוללים את הטבע של היקום, את החיבור שלנו ליקום ואת האנרגיה שמעלה בנו את הרגש שנקרא "אהבה".

האדם המואר מבין את הקישוריות בין בחירה לחופש ולתוצר - התעצמות ואהבה ולכן לא מסכים לוותר על אף אחד מהם בשום מחיר. כמו-כן הוא יודע שכל אחד מן הרגשות הללו הוא גם השנים האחרים במידה מסויימת ולכן הוא רוצה להשיג כמה שיותר מהם בכל זמן נתון. האדם המואר אינו מחזיק "תוויות" או הגדרות לגבי עצמו כי הוא יודע שכל אלה שוללים את רוב חוקי היקום ובעיקר את החוק השלישי. כל הגדרה עצמית היא חסימת אפשרויות והרעה מהמצב הטבעי בו היקום מציע את כל האפשריות והנתיבים.

כל פחד מבחירה הוא בחירה באי-התעצמות, כאשר הפריט הבוחר באי-התעצמות נותן את יכולת הבחירה והחופש של למישהו אחר (או לכללים של החוויה) כדי שיבחר עבורו. כל מעצור באהבה הוא מניעת החוק הבסיסי של היקום, חוק החופש וההתעצמות.

כשאנו בוחרים, אנו אוהבים וחופשיים.
כשאנו אוהבים, אנו חופשיים ובוראים מהלב.
כשאנו חופשיים אנו אוהבים ובוראים מהלב.



4. חוק היקום הרביעי - חוויה:

היקום הרב מימדי בו אנו חיים נברא כדי ליצור חוויה. החוויה היא טבעו של היקום מכיוון שהיקום נבנה לצורך החוויה.

כל פחד או מעצור בחוויה הוא אי-בריאה. בריאה לא חייבת להופיע במימד הפיסי כדי להיות קיימת - היא יכולה להתקיים גם במחשבותיו של הבורא כאשר הוא חוקר אותה למשל, אולם כל מעצור בכל אחד מן המימדים (רגשי / נסיון העבר / פחד מהעתיד / פיסי / אנרגטי / אסטרלי-מחשבתי וכו) הוא מניעת הבריאה ולכן שוללת את חוק החוויה.

כאשר פריט אינו מחובר לחוק החוויה, במצב בו הוא מפחד מהגשמת תשוקותיו למשל הוא יצור ניתוק מהיקום ולכן מונע מעצמו התעצמות.



5. חוק היקום החמישי - תנועה:

חוויה יכולה להתקיים בתוך החלל שאנו קוראים לו "מציאות" כאשר ישנם מקום בו היא מתקיימת, חוקים ותסריט. החוקים והתסריט שזורים זה בזה והמקום הוא הרקע לחוויה. כדי שחוויה תוכל להתקיים חייב להיות חוק של "זמן" או תנועה אשר יציג שינוי כלשהו בתוך החוויה ואפשרות לשינוי בתוך החוויה בקצב כלשהו.

תנועה היא הפועל המציג את השינוי אשר חייב להתקיים כאחד החוקים בתוך החוויה או "המציאות" כדי שחוויה תוכל להתקיים. היעדר תנועה = אי-חוויה = מוות.

חוק התנועה אומר כי תנועה או שינוי הוא המצב הבסיסי של כל המציאויות כדי שתתאפשר חוויה. האדם המואר אינו נח על זרי הדפנה וצופה בכוכבים אלא ממשיך לחוות את החוויה של המציאות שלו מתוך השקפה גבוהה יותר ושליטה במציאות שלו. הארה או מעבר למודעות מלאה אינו אומר קיפאון התפתחותי אלא המשך ההתפתחות והתפתחות החוויה מתוך השקפה שונה. לכן, האדם המואר תמיד מחפש לחוות ולהתעצם כדי להגשים את הבחירה שמתבטאת בחופש שלו, והאהבה שהיא ההתעצמות שלו. אדם זה תמיד יהיה ממוקד בבריאות שלו מתוך ידיעה שתמיד יש בריאה חדשה מעבר לדלת. התחשבות בחוק הזה גורמת לאדם המואר להיות בתנועה תמידית להתעצמות מתוך הבנה שכל ההתגשמויות סביבו הם ההתעצמויות הבאות שיצר עבור עצמו - חוויות שהוא יודע שנבראו באמצעותו עבורו אבל אינו יודע את משמעותן.

האדם המואר ינוע מחוויה לחוויה כאשר ההתמקדות שלו תהיה בתנועה ובשינוי ולא בחקירת החוויות. האדם המואר הופך למילים ולרצונות שלו מתוך ידיעה שזהו המצב הטבעי.



6. חוק היקום השישי - שקיפות והיררכיה:

מערכת היקום מתאפשרת עקב היררכיה וסדר מופתים או כללים.

הבנת הכללים והתחשבות בהם בעת בחירה בבריאה מאפשרת בחירה נבונה יותר של החוויות שאדם מבקש לברוא. האדם המואר זוכר כי ישנו סדר בכל כי ללא סדר או "תוכנה" קיום לא יכול להתאפשר, מתוך מקום זה הוא חוקר את הסדר או החוקים הקשורים לחוויה שהוא מעוניין לברוא/לזמן ומתחשב בהם בעת בחירתו. התחשבות בחוק זה מזכירה שהכל תמיד בסדר מופתי ולכן שום דבר אינו יכול להיות "לא נכון" לעולם. אם הדברים לא היו כך כלום לא היה יכול להתקיים.

אינסוף אינו יכול לגלם את עצמו ללא סדר מופתי ואבסולוטי! כל חוויה, כל מימד, וכל רמת חוויה חייבת להיות בעלת חוקים וקישוריות להכל !

האדם המואר זוכר שהכל תמיד פועל בסדר מופתי שנאכף על-ידי חוקים בלתי נראים ושהכל חייב להיות באינטרקציה עם החוקים כדי שהחוקים יחולו עליהם. החוקים הם סיבה נוספת שהכל חייב להיות מחובר, ולכן חתיכה משלם. החיבור של הכל להכל ומבנה ההיררכיה מאפשר לאדם המודע לנתח ולהבין את כל אחד מחלקי השלם הרצויים על ידיו, דרך החיבור להכל או מנגנון האינטואיציה. מבנה השקיפות, הסדר וההיררכיה של היקום מאפשר הבנה של כל אחד מחלקיו דרך האינטיאיציה וגם משיכת ה"מהות" או ה"סוג של החוויה" לפני בריאה/הסתברות שעומדת בפנינו כך שניתן לדעת האם החוויה תואמת את הרצון הכללי שלנו.


7. חוק היקום השביעי - אין גבולות:

המילה גבול או גבולות ברבים נגזרת מהמילה הגבלה שמשמעותה מניעת חופש, ניתוק מהיקום ומניעת הסתברויות חוויה כאשר מופיע בפנינו גבול (או מעצור) משמעותו אמורה להיות שהחוויה שעומדת בפנינו/מולינו דורשת מאיתנו לשנות דבר מה כדי להתפתח.

מבנה החברה יצר הגבלות וקישר אותן לפחדים בצורה הכולאת אותנו בכלא דיכאוני של מניעת חופש והופכת אותנו לרובוטים מדוכאים עקב הפיכתינו לתקועים במצב של אי-אהבה, אי-חוויה ואי-התעצמות. חשוב להבין את השפעת החברה כדי להתנער מכל מעצור או גבול הקיים בנו.

האדם המואר חסר גבולות מכיוון שהוא יודע שגבול הוא הגבלה או מניעת הסתברות. הוא זוכר שכאשר הוא מגביל את עצמו או מאפשר לעצמו להפוך לכפוף להגבלה קיימת הוא מונע מעצמו תנועה, חופש, אהבה והתעצמות. הבנה זו היא הכוח המניע אותו כאשר הוא עומדבפני קושי, היא מאפשרת לו להתחבר פנימה במדיטציה ולראות את האמת בחוויה שמולו שהיא הפוטנציאל שהיא מביאה למציאות שלו. קושי ומעצור לפני חוויה הם הפוגה לאגירת כוחות המאפשרת להבין את משמעות הפוטנציאל שהחוויה מציעה, את ההתעצמות שבה ואת האהבה שהיא מציעה.



8. חוק היקום השמיני - הגדרות:

איך היקום יכול להיות משהו בודד כאשר הוא הכל ? כאשר משהו הוא הכל, הוא עשוי מקבוצה וקבוצות של בודדים.
בדומה לנו שחווים את רב המימדיות של החושים שלנו בו-זמנית (ראיה, שמיעה, מישוש, טעם, ריח וכו) כך גם היקום חווה את הכל באופן סימולטני.

הגדרה היא יצירת חתך או מיקוד. גישה שכזו מתאימה למצב החקירה המופיע לפני בריאה אולם בעת החוויה עצמה היא מונעת הסתברויות ולכן יוצרת מעצורים ושוללת תנועה.

האדם המואר הוא חסר הגדרות וגבולות בנפשו מכיוון שהוא יודע שכל הגדרה מגבילה שדה חוויות מסוים כאשר היא לא מאפשרת לו להיכנס לחוויה שלו. כל הגדרה עצמית שוללת את מבנה היקום מכיוון שהיא מונעת תנועה והתעצמות. האדם המואר אינו חוסם שום הסתברות, ולכן מנווט עצמו דרך האינטואיציה מתוך כוונה ליצור רק חוויות המעלות התעצמות ואהבה בתוך המציאות שלו.



9. חוק היקום התשיעי - דבר אינו כפי שהוא נראה, מראה הוא בעיני המתבונן:

האם הסתברות יכולה להיות משהו בודד כשהיא הכל ? היקום הוא הכל, כל הגדרה של אחד מחלקיו מגבילה אותו מכיוון שהיא מציגה אותו מזווית או דעה מסויימת.

הדבר היחידי שאנו עושים הוא בחירת הסתברויות אשר חוקי היקום קובעים כי יובילו אותנו תמיד לכיוון המטרה הגבוהה. הסברות היא אפשרות ואינסוף האפשרויות שמודעות הלכודה בתוך תוכנה יכולה ליצור הם שפע אינסופי של בריאות.

דבר אינו כפי שהוא נראה אלא בעיני המתבונן. דבר אינו יכול להיות רק מה שהוא נראה כי הוא תמיד הכל. המראה הוא בעיני המתבונן. השמות, הפירושים או למעשה החלק בתוכנה הכללית והפנימית שלנו המתיחסים לנושא שאנו מעונינים לפרש הם הקובעים את מהותו ותכונותיו - האמת שלנו לגבי הנושא או הפריט היא זו הקובעת את מהותו. צבעים הם אור באורכי גל שונים שכולנו רואים בצורה זהה עקב הסכמה לא מודעת לחלק בתוכנה שמתיחס לנושא - אנו מסכימים לחוות את הצבע לפי הגדרה מסויימת בגלל שכך לימדו אותנו. כשאנו מתיחסים למשהו כאמת - הוא הופך לאמת שלנו ולכן הוא מפורש ומתגשם בצורה תואמת במציאות שלנו. כל החלקי ההולוגרמה בכל אחד מן המימדים הם, כשמם, הולוגרמות הבנויות מאנרגיה שמסודרת לפי תבנית או צורה שהתודעה קובעת. הצאקרות נראות כפי שהם נראות בגלל שכך בחרנו לראות אותן, כך גם הצבעים, הטעמים וכל אחד מחלקי החוויה בכל אחד ממימדי החוויה. אין אמת אלא בחירה חופשית, הבחירה מתקיימת אצל כל אחד בתוך ה"מציאות שלו". אנחנו כולנו חווים את ה"אמת" שלנו (או את חוקי המטריקס שחלים עלינו) כל הזמן, לפי הדרך שבה החלטנו (אקטיבית) לבחור את האמת שלנו או קיבלנו (פסיבית) את האמת ל מישהו אחר החיצוני לנו.

האדם המודע זוכר שכל הקיים מתגשם בצורה התואמת לרצון כל המשתתפים תמיד. האדם המודע אינו מחזיק ב"אמת" כזו או אחרת כי הוא יודע שהיא מגבילה אותו ומונעת ממנו אפשרויות. האמיתות של האדם המודע הם חוקי היקום, הזכות לחוות ובחירותיו. האדם המודע אינו "מאמין" אלא בוחר, אינו מצמיד לעצמו דעה אלא הופך לדעה, הוא אינו מאמין באמת אלא הופך לאמת. אדם זה אינו דוחה חוויה מכיוון שהיא "אינה תואמת לאמת שלו" אלא מכיוון שהיא אינה נעימה עבורו. אדם זה יפעל תמיד משאיפה להתעצמות ואהבה דרך חוויה ובחירה. הוא יזכור שצרכים, רצונות ואמונות הם אשליות ופחדים. הוא ידבוק באמת ללא קשר לנסיון החוויה שלו כי הוא יודע שמה שמתגשם בהווה שלו הוא האמת שלו, גם אם לא יכיר בה.


10. חוק היקום העשירי - חוק השפע / הכל כבר קיים:

כל היש עשוי מאנרגיה. בני האדם מקטלגים את האנרגיה הזו לפי שמות המתיחסים למהירות התנועה ועוצמת הרטט של החלקיקים המרכיבים אותה, חלקיקים עשויים מאנרגיה.

"מנהלי ההצגה" על כדה"א שיקרו לבני האדם כאשר אמרו להם שרק מה שמתממשק עם חמשת החושים שלהם אמיתי. האוכלוסיה עברה מניפולציה וכעת מאמינה כי 5% מכל היש (אנרגיה הנקלטת דרך העינים, גלי קרינה בטווח תדרים מוגבל מאוד, חלקיקים ברטט נמוך - חומר) הוא כל מה שקיים.

המדע אשר מבוסס על אשליית המציאות של חמשת החושים ועל גישה פסיבית למציאות הקולקטיבית קרא לאותו חלק שהוא אנו יודע איך להתיחס עליו (מכיוון שאינו תואם את מציאות חמשת החושים) - חומר שחור. אף מדען ארצי לא יודע מהו בדיוק חומר שחור, איפה הוא מתקיים, איך הוא מתקיים או מה המטרה שלו מכיוון שכלי החקר אשר איתם ניסו להבין את הנושא הם כלים אשר אינם תואמים את סוג הרטט האנרגטי של החומר השחור. הדבר דומה לנסיון להבין את חוש השמיעה דרך חוש המישוש - קולטני המידע של אותם חוקרים (חמשת החושים) אינם מתממשקים עם החומר השחור (שאינו חלק מאשליית המציאות הנקראת Matrix ומתקיימת סביבינו). חומר שחור הוא אנרגיה בתדר/סוג מצב שונה. כאשר חומר הופך לפיסי בתוך החוויה, הוא אינו נוצר יש מאין מכיוון שיצירת יש מאין בלתי אפשרית. במידה ויצירת יש מאין היתה מתאפשרת היא היתה מוציאה את המערכת שנקראת מציאות קולקטיבית (Matrix) מאיזון וגורמת לקריסתה - היא היתה מפירה את הכללים. כאשר חומר הופך לפיסי או "מתגשם" הוא למעשה עובר המרה ממצב אחד למצב אחר. הדבר חשוב מכיוון שמשמעותו היא שהכל עשוי אנרגיה פוטנציאלית אשר יכולה להיות כל דבר אבל חייבת להיות במצב כלשהו כדי שיהיה סדר. אנרגיה זו מרכיבה הכל. העובדה שהיא קיימת בכל מקום סביבינו ושאנחנו שולטים עליה הופכים אותה לשותף החשוב ביותר שלנו בחווית המציאות.

האדם המודע מכיר את האנרגיה אשר ממנה הכל עשוי ועובד בתיאום איתה. הוא יודע שאנרגיה זו תוכל להאכיל אותו, לכלכל אותו ולעזור לו בכל נושא אם רק יבקש מכיוון שהיא בכל - היא הכל. הוא יודע שהאנרגיה הזו אינה נדלית מכיוון שהיא לעולם לא מתבזבזת אלא רק משנה מצב ונעה. האדם המודע יודע כי הכל זמין כי הכל קיים ולכן זוכר לחכות בסבלנות עד אשר דבר בו בחר יהפוך "גשמי" כאשר הוא רוצה בכך. האדם המודע זוכר כי אנרגיה מגיבה למחשבות בוראות שהן בבסיסן דחפים לסוגי חוויה וזוכר להתמקד בסוג החוויה, במהותה, כאשר הוא יוצר אותה. הוא זוכר שה Matrix היא מערכת חוויה או מציאות ווירטואלית ולכן היא אינה שופטת את סוג החוויה, היא יכולה להגשים הכל אם הוא רק יבקש בשפה הנכונה. השפה הנכונה היא שפת האמת מכיוון שפחד או שקר פנימי מתקיים כצעיף מעל האמת - הם מסתירים את האמת מעיני המתבונן אבל לא משנים אותה.


אני מאחלת לכם אור בסביבתכם, שמחה בחייכם ושפע בלבכם,

וגה מקבוצת כוכבי הפליאדות.



 
elad@lamuria.co.il
http://www.lamuria.co.il