חזרה לדף מאמרים

חזרה לילדות

אנו מתנהלים בחיינו בחופשיות יחסית מכיוון שאיננו מזהים חופש אמיתי מהו
בתוך תוכנו ישנו ילד הדורש תשומת לב ומושך מאיתנו את שארית האנרגיה הנותרת לאחר מאמצינו למצוא את מקומנו בעולם.
תרחיש חיינו מתחיל בלידה אל תוך עולם בלתי מושלם ומחזור אותו פגם אותו באנו לתקן.
בתהליך הילדות באים לידי ביטוי כל פצעינו העמוקים ביותר.
בתהליך הבא ניגע באותם מקומות הממאנים להירפא בתוכנו ונבין את הסיבה להתנהגויות בלתי הגיוניות וחסרות פרופורציה המונעות מאיתנו את אותו חופש רגשי שאנו מצפים לו.



זיהוי הילד הפגוע
כעסים בלתי רציונאליים – התקפי זעם, הינם נסיגה ספונטאנית לגיל הילדות
התנתקות – הענשה של הילד את הסביבה על חוסר סיפוק צרכיו
תלות בזולת – אבדן הזהות העצמית של הילד כתוצאה מאובדן הקשר עם הרגשות והצרכים שלו
פחד מנטישה ממחשבה מוטעית כי אהבתו של הילד תלויה במישהו אחר
תלות מתפתחת כאשר המסגרת המשפחתית אינה בריאה ותומכת, הילד מסגל לעצמו מחשבה של הזדהות עם הקלקול ונוהג לפיו כאילו הינו נקודת התייחסות בריאה.

ילדים זקוקים לביטחון ולמודל רגשי בריא כדי להבין את איתותיהם הפנימיים וזקוקים לעזרה בכדי להבחין בין מחשבותיהם לרגשותיהם.
כאשר הסביבה אלימה (פיזית, רגשית או מינית) הילד עוסק בדברים שמחוצה לו.
במשך הזמן הוא מאבד את היכולת לפתח הערכה עצמית מתוך תוכו.
ללא חיים פנימיים בריאים, אדם יוצא לגלות מתוך עצמו תוך כדי ניסיון למצוא הגשמה מבחוץ.
תלות זו מראה על קיום ילד פנימי פגוע מכיוון שאינו יכול לדעת מי הוא באמת.



התנהגויות עברייניות
לא כל האנשים הפגועים בילדותם הינם שקטים ומופנמים, רבים הם מקרי האלימות והאכזריות בעולמנו נובעים מפגיעה זו.
היטלר היה ילד מוכה, אביו הסאדיסט שהיה בן מחוץ לנישואין, השפילו והעליבו.
את האכזריות שספג בילדותו הוציא על מיליוני בני אדם חפים מפשע.

לעיתים אנו מבצעים פעולות גמול אכזריות כלפי אנשים ומרגישים שזה הגיע להם, הילד הפנימי לא יכול לקחת אחריות על מעשיו ולכן מטיל אותה על הצד השני.
הילד מזדהה עם התנהגות שאינה מתאימה לו ואינה רוצה אותה כלל, אך ממשיך לקיים אותה מכיוון שכך למד מהסביבה.
בזמן מסוים כאשר היה קורבן להתעללות (פיזית או נפשית) מחמת הכאב, היה חייב לצאת מעצמו ובמקום זהותו הזדהה עם התוקף.

הצד השני של המטבע הוא ילדים שפונקו בילדותם וקיבלו את כל מה שרצו, הם חונכו עם מסר שהם עולים על כולם ולא יכולים לעולל לאחר כל רע, אנשים כאלה יכולים לפגוע באחרים מבלי לקחת כל אחריות על מעשיהם.


הפרעות נרקיסיסטיות
כל ילד זקוק לאהבה ללא תנאי בשלבי ההתפתחות הראשונים, כולנו, לפני שהפכנו ל"אני" היינו "אנחנו".
היה לנו חשוב לדעת שאנחנו מוערכים ואהובים ומקובלים כפי שאנחנו.
היינו חייבים לסמוך על המבוגרים שיספקו לנו תנאים אלה, וכשלא סופקו, תחושת ה"אני" שלנו נפגעה.

ילד שצרכיו הנרקסיסטיים לא מולאו, יפגע ויזהם את האני הבוגר באמצעות כמיהה בלתי פוסקת לאהבה, תשומת לב והתייחסות.
התביעות הילדותיות יהרסו את יחסיו עם האחרים , מכיוון שצרכיו הבלתי הגיוניים לעולם לא יסופקו,
הוא יחווה שוב ושוב אכזבה עמוקה מאחרים, מכיוון שילדים זקוקים להוריהם כל הזמן!
הילד נזקק מטבעו ולא מתוך בחירה, צרכיו הם תלותיים במהותם, כלומר כדי לספקם הוא זקוק לאחרים
ורק היגון על אובדנם יכול לרפאם.
עד אז, ימשיך הילד הרעבתן לתבוע עוד ועוד אהבה והערכה להם לא זכה בילדותו.

בעיות אמון
כאשר אי אפשר לסמוך על ההורים, מפתח הילד תחושת חוסר אמון.
העולם נתפס כמסוכן, עוין ובלתי צפוי, הילד עומד על המשמר כדי שלא יופתע ויפגע, הוא מסב את מיקודו לשליטה במצב.
מצב זה יכול להגיע לידי סוג של טירוף והשליטה הופכת להתמכרות.
למבוגר קשה להאציל סמכויות ולכן לוקח על עצמו יותר ממה שהוא מסוגל, מבוגרים הופכים להיות מכורי עבודה ומפתחים מחלות שונות כגון כיב קיבה, כאבי ראש, בעיות לב ובמקרים קיצוניים מחלות קשות יותר במסמנות על קריסת המערכת העצבית.
האינטימיות נפגעת מכיוון שללא אמון לא ניתן לפתח מערכות יחסים, אינטימיות מחייבת קבלה של הצד השני.

הצד השני של המטבע הוא וויתור מוחלט על השליטה, אמון עיוור בזולת, נתינה בלתי מבוקרת לאחרים, נוחות להתפתות, הצמדות לאחרים ואובססיה לקרבה, מגע, מין ותשומת לב.
מי שלא למד לתת אמון מבלבל בין עוצמה לאינטימיות, בין אובססיות לאהבה ובין שליטה לביטחון.

המטרה הראשונה של החיים היא בניית אמון בסיסי שיאפשר לנו התפתחות נפשית, ההורים והסביבה הינם הכר הראשון שאמור לאפשר לנו זאת, וכך נוכל לסמוך על עצמנו, על כוחותינו הנפשיים, מחשבתנו, תפישת המציאות שלנו ורגשותינו.
אם ההורים עקביים ויציבים, הסומכים על עצמם, יחוש הילד כלפיהם אמון וילמד להאמין בעצמו.

החצנה
הרגשות הם הכוח המניע העיקרי של הילד
הכעס מגן מפני מתקפה (אפשרית), עצבות גורמת לדמעות המטהרות את הרגש, היגון משחרר את האנרגיה התקועה ומפנה אותנו להתמודדות עם היום יום.
כאשר איננו חשים יגון, האנרגיה נשארת מקובעת לסיטואציה וללא פורקן היא נשארת תקועה.
"פורקן באמצעות החצנה" הינו הדרך היחידה שילד יכול לבטא את רגשותיו וכשלא מימש פורקן זה יחצין את הרגש תוך כדי חייו כמבוגר ויגרום לאותו הרס

הפנמה
פירוק ההתעללות על עצמנו היא ההפנמה, אנו מענישים את עצמנו, כפי שהענישו אותנו בילדות.
יש ויגידו בכל פעם שם שוגים: "איזה מטומטם אני" ובמקרים קיצוניים יש מבוגרים שיכו עצמם פיזית בכל פעם שיחושו טעות או חוסר סיפוק עצמי.
רגש שלא הגיע לפורקן יבוא לידי ביטוי כלפי האדם עצמו.
אנרגיה תוקפנית זו יכולה לגרום למחלות רבות וההענשה יכולה להתבטא באמצעות עירוב רב בתאונות שכך מעניש הילד את עצמו במקום ההענשה שזכה לה בעבר.







 

חזרה לדף מאמרים