מי אתם חושבים שהינכם / אקהרט טולה

מי אתם חושבים שהנכם
תחושתכם בנוגע למי שהנכם קובעת מה נתפש בעיניכם כצורך ומה חשוב לכם בחיים-ולכל מה שחשוב לכם יש את הכוח להרגיז או להעציב אתכם
אתם יכולים להשתמש בכך כקריטריון למידה שבה אתם מכירים את עצמכם
מה שחשוב לכם אינו בהכרח מה שאתם אומרים או מאמינים, אלא מה שמתגלה בפעולותיכם ובתגובותיכם כחשוב וכרציני בשבילכם. לכן אולי כדאי שתשאלו את עצמכם: מהם הדברים שמרגיזים או מעציבים אותי? אם דברים קטנים מפריעים לכם , זה בדיוק מה שאתם חושבים שהנכם- קטנים . זו האמונה המודעת שלכם. מה הם הדברים הקטנים? בסופו של דבר כל הדברים קטנים,כי כל הדברים זמניים. אתם יכולים לומר "אני יודע שאני רוח נצחית" או "אני עייף מהעולם המטורף הזה ,אני רוצה שלווה"- עד שהטלפון מצלצל. חדשות רעות: העסקה התבטלה, המכונית נגנבה,הטיול בוטל ,החוזה הופר, בן זוגכם עזב אתכם, דורשים מכם עוד כסף ,אומרי שזו אשמתכם. לפתע גואה בכם נחשול של כעס, של דאגה, קולכם מתקשח: "אני לא יכול לסבול את זה עוד" .באופן אוטומטי אתם מאשימים, מתקיפים, מתגוננים או מצדיקים את עצמכם.משהו חשוב לכם הרבה יותר מהשלווה הפנימית שלפני רגע כל כך רציתם,ופתאום אתם כבר לא רוח נצחית. העסקה ,הכסף, החוזה או האובדן חשובים יותר. למי? לרוח הנצחית שאמרתם שהנכם? לא , לאני הקטן המחפש בטחון או הגשמה בדברים זמניים, וכועס או מודאג כי אינו מצליח למצוא אותם. טוב,עכשיו אתם לפחות יודעים מי אתם באמת חושבים שהנכם. אם שלווה היא באמת מה שאתם רוצים, אתם תבחרו בשלווה. אילו השלווה הייתה חשובה לכם יותר מכל דבר אחר ואילו באמת ידעתם שאתם רוח, שאינכם האני הקטן, לא הייתם נסחפים לתגובה מופרזת. הייתם נשארים שלווים וערניים לגמרי בפני אנשים או מצבים. הייתם מקבלים מיד את המצב ומתאחדים עמו במקום להפריד את עצמכם ממנו. ומהערנות שלכם הייתה נובעת תגובה שונה, מתונה. מי שהנכם (תודעה מודעת) לא מי שאתם חושבים שהנכם (האני הקטן) היה מגיב. זה היה רב עוצמה ויעיל, ולא היה הופך אף אדם או מצב לאויב. העולם תמיד מוודא שלא תוכלו לשטות בעצמכם זמן רב בנוגע למי שאתם באמת חושבים שהנכם, והוא מראה לכם מה באמת חשוב לכם. הדרך שבה אתם מגיבים כלפי אנשים ומצבים , בייחוד כשעומד בפניכם אתגר,מראה לכם עד כמה אתם יודעים את עצמכם. ככל שראייתכם מוגבלת לאגו, כך תתמקדו במגבלות האגו ובחוסר המודעות של אחרים. ה"פגמים שלהם" או מה שנתפס בעיניכם כ"פגמים שלהם" הופכים מבחינתכם לזהות שלהם. אתם תראו רק את האגו שלהם, וכך תחזקו את האגו שלכם. במקום לראות מבעד לאגו אתם מביטים על האגו.. מי מביט? האגו שבתוככם. אנשים מאד לא מודעים חווים את האגו שלהם בהשתקפותו באחרים . כאשר אתם מבינים שמה שאתם מגיבים אליו באחרים קיים גם בכם (לעתים רק בכם) ,אתם מתחילים להיות מודעים לאגו שלכם. בשלב זה אתם יכולים להבין שעשיתם לאחרים מה שחשבתם שאחרים עושים לכם. אתם מפסיקים לראות את עצמכם כקורבנות. אתם לא האגו! לכן כאשר אתם נעשים מודעים לאגו שבכם, אין זה אומר שאתם יודעים מי אתם, אלא שאתם יודעים מי אתם לא.