כשהבועה מתנפצת / אנדרו כהן

במצב הנרקיסיסטי של התודעה, הנובע מהזדהות יתרה עם האגו, אתה חי בהכרח בתוך הבועה של פחדיך ותשוקותיך האישיים. תשומת לבך מתמקדת באופן בלעדי על הימנעות בכל מחיר מהפחדים האלה ועל עשיית כל מה שנדרש כדי לספק את התשוקות הבוערות האלה. קיבעון נרקיסיסטי כזה כמעט שאינו משאיר מקום בתודעה לכל מה שנמצא מחוץ לבועה של עולמך, הסובב כולו סביבך. אך כאשר אתה מתעורר להֶקשר ולמטרה רחבים יותר לנוכחותך כאן, עלי אדמות, הבועה מתנפצת. תשומת ליבך מתרחבת עכשיו באופן דרמטי בהכרה הישירה והחווייתית של אי-דואליות או של תלות הדדית מוחלטת. אתה מכיר בכך שמי ומה שאתה הוא חלק אינטגראלי של תהליך קוסמי התפתחותי אינסופי. והמיוחד בהכרה הזו הוא שמובנית בתוכה ההתעוררות הספונטאנית של תחושת אכפתיות עמוקה - אכפתיות רבת עצמה כלפי הכלל שתובעת את כל-כולך. זו תנועה של חמלה ודאגה שעולה באופן טבעי ומאופיינת על-ידי שחרור אקסטאטי, שכן באמצעות התעוררותה של האכפתיות הזו נקטעת היצמדותך לאגו.