הכול צפוי והרשות נתונה / אסנת בוקופצר

"הכול צפוי והרשות נתונה" – 4 מילים – עולם ומלואו.
עולם המזמין בדיקה לעומק.

ואומר על כך פרופסור ישעיהו ליבוביץ':
"אמרה בת ארבע מלים במסכת אבות מבטאה תמצית של אחת מן השאלות הגדולות המטרידות את האדם בכל התרבויות ובכל התקופות,בהגות פילוסופית, משפטית ומוסרית ובאמונה דתית כאחד. 'הכול צפוי והרשות נתונה' - דברי ר' עקיבא, גדול התנאים.
ואומר על כך גדול המאמינים וההוגים שלאחר תקופת התלמוד, הרמב"ם, בפירוש המשנה: 'זה המאמר כולל דברים גדולים מאד, וראוי היה זה המאמר שיהא לרבי עקיבא'.
לפנינו מוצגת בכל חריפותה בעיית הדטרמיניזם והבחירה החופשית, בעיה אשר אנשי דעות ואמונות שונות, אף המנוגדות זו לזו, כרכו בה את הבנתם, את עצמם ואת שיפוטם על מהות האדם ועל תפיסות אמוניות-דתיות של מעמדו של האדם לפני האל ותורות מידות ותורות ערכים שמחוץ לתחומי ההגות הדתית. לפיכך דברים אלה צריכים עיון רב".

"הכול צפוי והרשות נתונה", מאמרים והתייחסויות רבות נכתבו בנושא בהתייחסות הדתית.
רוצה אני להתבונן בנושא מחוץ לתחומי ההגות הדתית, מתוך הנשמה הפנימית.

הבסיס נעוץ בתפישה שלכל אירוע יש אירועים מקדימים, שמשפיעים עליו ו/או גורמים להתרחשותו. או בלשון אחרת, לכל מסובב יש סיבה.
הפילוסופים מאסכולה זו טענו שכאשר עוקבים אחורה בשרשרת הסיבות (מה גרם למה גרם למה וכן הלאה) ניתן להגיע, עד ל"מניע הראשון", שבמקרים רבים זוהה עם אלוהים
או עם המפץ הגדול.

מבקשת להתייחס למניע הראשון כמקום בו נעשתה ההטבעה הראשונה בנשמה.

ברור יהיה שהכול צפוי כאשר אנחנו מעמיקים במשך שנים את ההטבעות הראשונות שהוטבעו בנו.
הטבעות, תבניות, דפוסים שאנחנו משחזרים שוב ושוב אפילו מבלי משים.
כשתת המודע שלנו משדר לנו מיידית, כי זה מה שהוא מכיר, כי פעם כשזה הוטבע בנו
זה היה או הדבר היחיד שידענו ואו הכרנו.
כי היינו נתונים להשפעה, שליטה, ללא זכות בחירה אמיתית מפאת גילנו הצעיר, של גנים וזיכרונות שעוברים בנו מאבות אבותינו, או מהורינו, מחנכינו, הסביבה, שאף הם, בחלקם, מתנהלים מאותו מקום בדיוק.

הטבעות שנעשו בנו כיוון שזה תמך ועזר לנו בהישרדותנו הראשונית כשהגחנו לעולם ומה שעבד לנו באותו רגע הוטבע, מופעל כברירת מחדל מיידית והפך במהלך הזמן את הכול לצפוי.

וכך אנו משחזרים בעצמנו שוב ושוב דפוסים, תבניות.
וכך אנחנו גם רואים איך האחרים סביבנו עושים זאת ללא ערנות ותשומת לב שזה מה שכולנו עושים – הכול צפוי.

"שוב עשיתי את אותן טעויות", "היה לי ברור שככה תגיב/י",
"לא ציפיתי למשהו אחר ממך", וכו'.
משפטים שאנו אומרים או שומעים משחר ילדותינו, שאנחנו חווים בנו ובאחרים מבלי משים שכך אנחנו מקבעים ומטמיעים את הצפוי אפילו עוד יותר.

ניתן כמובן גם להתבונן על משפטים אלה כמקום של הארה, במידה ואנחנו באמת צופים את התנהגותנו או התנהגות אחרים וגם אחרים צופים את התנהגותנו,
זה לא שיש בנו ואו בהם כוחות נבואיים, אלא שוב אנחנו משחזרים, ומשפטים אלה במידה וניתן להם את תשומת הלב הראויה גם יאפשרו לנו להתבונן בנו לעומק.

ועכשיו כשאנו מבינים שהכול צפוי- הרי גם הרשות נתונה.

להמשיך ולדבוק בכל אותם דפוסים, תבניות הטבעות, לחזור עליהם שוב ושוב באופן אוטומטי, ואו לבחור ברשות שקיבלנו לעשות שינוי, לעשות אחרת, ללמוד, להתנסות,
לחוות, ליצור הטבעות ודפוסים חדשים כאלה שמתאימים לנו בדיוק.
כאלה שמתאימים לערכים, לאמונות הקדושות שלנו, למטרותינו, לסיבות שבגללן הגענו לכאן, לתיקונים שעלינו לתקן.

ואסגור בדברי הרמב"ם באותו נושא:

"ברור הדבר, שלא נתכוון ר' עקיבא לפתור בעיות אלו בארבע מלים אלא להציגן לפנינו כעניין לענות בו. וזה פירושו בקצרה - כל מה שבעולם ידוע אצלו ית' והוא משיג אותו, אבל לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח, כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים - אין עניינו כן, אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה".



אסנת בוקופצר 0544-515075
bukofzer@015.net.il