איך סגרתי את האוברדראפט בבנק / צילה שנהר

ברוכים הבאים למדור הכלכלי של עולם הרוח. כן, כן , יש כלכלה ומנהל עסקים גם במדורים הרוחניים של חיינו. בעבר רווחה הגישה כי אדם רוחני צריך להיות עני מרוד ולהסתפק ב"רוחניות" שתזין את צרכיו הפיסיים. האנשים הרוחניים נתפסו כאסטרונאוטים שאינם יודעים לדאוג לצרכיהם בעולם הזה ובודאי לא להסתובב כשכסף מצוי בכיסם. אך הרוחניות החדשה של היום טוענת שאין סתירה בין רוחניות וכסף. אפשר גם להיות רוחני וגם לאהוב כסף ולהרויח משני העולמות. הרחקנו עוד יותר ואפילו הבנו שניתן להגדיל את עצמתו של הכסף וזרימתו לחיינו בעקבות התפתחות רוחנית וזרימה עם האנרגיה הבלתי נראית שמזרימה לחיינו שפע, מזל טוב וברכה.
גם רובין ס. שארמה המחבר של "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" טוען שאין סתירה בין רוחניות וכסף. המקטרגים צחקו עליו שהוא הנזיר שמכר את הפרארי שלו וקנה למבורגיני במקומה, אך למה להתפס לקטנות – שיהיה לו לבריאות. גם לואיז היי טוענת שכסף זה אור.
הסינים לפי תורת הפאנג שווי אלופים בתגבור אנרגית הכסף והכנסתה לצ'י של הבית, אך לא בזה ברצוני להתמקד. אני רוצה לספר לכם איך אני סגרתי את האוברדרפט בבנק, בלי הלוואות, בלי לשבור חסכונות, בלי הגדלה במשכורת ובלי לשדוד בנק.
החוק הבסיסי והראשון ע"מ ליצור זרימה של כסף לחיינו היא קודם כל לתת אותו. כן, כן! לא התבלבלתי. זה אמנם נשמע כמו פרדוקס אך הוא עובד. הדת היהודית בעניין הזה היא מאוד חכמה וחרטה על דגל חוקתה את נושא "המעשרות". תן כסף ותקבל בחזרה כמות גדולה ממנו. כי מה שאתה נותן יחזור אליך כפול ומכופל וזה בדוק מנסיון אישי !!!
אני משתדלת לפעול בעניין הזה ובאמת צץ שפע מכל מיני מקומות לא צפויים.
תנו קצת כסף לפושט היד ברחוב תאמינו לי שלא הייתם רוצים להיות במקומו. קנו מצרכים ל"קהילה למען קהילה", תרמו כסף למי שזקוק לכך, תרמו בגדים לנזקקים והשפע יכנס לתוך חייכם.
דבר שני שעשיתי הוא מה שנקרא "פינוי עומסים". כשלמדתי פאנג שווי הדבר הראשון שנתבקשנו לעשות היה לפנות מהבית ולתרום דברים שאנחנו לא צריכים. כבת מזל סרטן שכידוע מאוד מאוד אוהבים לאגור ולהקיף את עצמם בהרבה חפצים "שיהיה – מי יודע מתי נצטרך זאת", או "זה יקר – חבל לזרוק". צברתי כמות אדירה של חפצים ,שלא היתה מביישת מוזיאון לג'אנק, שגרמו לי "כאילו" להרגיש יותר בטוחה בעולם הזה. ניסיתי להגדיר את עצמי באמצעות החפצים שאגרתי סביבי מתוך פחד. (מוכר גם לכם או שרק אני הייתי עם הבעיה הזאת?).
החלטתי להשאיר רק דברים שאני ממש משתמשת בהם ולא להשאיר דברים שאני אולי אי פעם אצטרך. רוקנתי ארונות בגדים (לא חבל – אולי פעם אלבש את זה), תרמתי לספריה ספרים שאני לא משתמשת (אולי פעם הנכד שלי בעוד 200 שנה ירצה את הספר הזה), מסרתי נעלים שיצאו מזמן מהאופנה או שסתם נמאס לי מהם (אולי ירוק זוהר עם כתום יחזור לאופנה), זרקתי למחזור קרטונים של מאמרים מהאוניברסיטה (אולי כשאעשה תואר שני אצטרך את המאמרים המשעממים האלה), העברתי הלאה ריהוט שסתם תקוע לי בבית ושחוץ מלהכנס בו עם האצבע הקטנה של הרגל לא מסייע לי (אולי הנכד שלי בעוד 250 שנה ירצה את הספה השבורה). מסרתי כלי מטבח ששמתי לב שפעם בשנה בנקיון של פסח אני מסירה מהם אבק וזו הפעם היחידה שהם רואים אור יום וכו' וכו'. זה היה תענוג גדול. פיניתי את כל העומסים עם כל המשפטים שגרמו לי לצבור אותם כי "חבל". (אל תשכחו שחוץ מזה שאני מזל סרטן אני גם פולניה ועוד פולניה אסלית, אמנם אני לא בת 100 אלא רק בת 34 אבל עדיין קשה להוציא את ה"פולניות" מהאדם).
הרבה יותר נהניתי לפנות מלקנות . פתאום נפל לי האסימון שאם אני משקיעה כל כך הרבה כסף בדברים שאני לא ממש צריכה ולא באמת משתמשת בהם והם שוכבים בבית סתם (ובשפת הפאנג שווי, תוקעים את זרימת אנרגית הצ'י ומייצרים חסימות). אז אולי כדאי שמלכתחילה אפסיק לקנות את מה שאני לא באמת צריכה. גיליתי שאת רוב הדברים שאני קונה כדי "שיהיו", אני קונה למעשה מתוך פחד שכשאדזקק למשהו – לא יהיה לי.
ואני שואלת את עצמי ואתכם, מתי בפעם האחרונה הזדקקתם למשהו ולא היה לכם? במקרה הכי גרוע תלכו לחנות ותקנו את מה שאתם צריכים, אפשר לקנות הכל במרחק נסיעה קצרה באוטו. כמו כן קורה משהו נוסף . מרוב בלאגן אנו כלל לא זוכרים או פשוט מתעצלים לחפש את מה שאנו צריכים. כך שבכל מקרה אנו קונים רזרבות מחדש ובפסח מגלים כי יש לנו 10 דברים מאותו דבר.יש אנשים שמרוב יאוש נאלצים להתמודד עם כל העומסים והבלאגן רק כשאין ברירה והם צריכים לעבור דירה ואז הם ממש מסכנים.
בשניה שהבנתי את זה נסגר היפוטתית המינוס בחשבון שלי. התחלתי לקנות רק מה שאני באמת צריכה ולא מעבר לכך כדי "שיהיה". הקניות בסופר הפחיתו דרמטית את המימדים המפלצתיים של העגלה. החשבוניות הפכו להיות הרבה יותר שפויות ובמזווה יש לי רק דבר אחד או שניים מכל דבר ולא 10 דברים (מלחמת המפרץ נגמרה מזמן). בגדים אני קונה כשאני צריכה ולא קונה כדי שאולי ארגיש יותר טוב עם עצמי, או כי יש "מבצע". חוץ מזה שההרגשה לפתוח ארון בגדים ולראות אותו מסודר, כשכל הבגדים קורצים אליך בשמחה ואת רואה בדיוק מה יש לך ופתאום יש לך הרבה יותר מה ללבוש. עדיפה על ארון בגדים מפוצץ, מבולגן, כשהבגדים נופלים מהמדף בכל פעם שאת פותחת את הדלת , או שאת צריכה את מייק טייסון שיסגור את דלת הארון והתחושה היא "שאין לך מה ללבוש". אז אם התחושה כל כך טובה לאחר שמסרתי חלק מארון הבגדים – למה למלא אותו בשנית ? וכך הקניות מצטמצמות בהדרגה.
אני מגלה שכדי לחיות טוב לא צריך כל כך הרבה רכוש וחומר מסביב. הצרכים הבסיסיים שלנו לא עולים הרבה כסף, אך כל ה"שיהיה ליתר בטחון" או "גם לשכן הזה יש אז גם אני רוצה" – עולים הרבה מאוד כסף.
מרוב שפע איבדנו את הפשטות של עצמנו, מרוב רדיפה אחרי החומר שכחנו מי אנחנו. אמנם אנחנו מוקפים בהרבה מאוד חומר אך כשמקלפים הכל אנו מגלים שבפנים אנו בעצם מאוד אומללים. שום כסף או קניה לא יוכלו לפתור את ההרגשה הזאת. אני ואתם הרבה יותר חשובים מהררי החומר שאנו מרפדים את עצמנו ואוספים סביבנו. קחו על עצמכם אתגר, התחילו לפנות את מה שאתם לא צריכים או לא משתמשים, פנו דרך ומקום לאנרגיות חדשות להכנס לתוך חייכם, אנרגיות של שפע חומרי ושפע רוחני. תנו, תרמו, מסרו בלי לצפות לתמורה ותקבלו בחזרה הרבה יותר. בכל פעם שאני בוחנת את הנושא הזה מחדש אני מגלה שזה עובד !!!
יש מישהו שם למעלה שמתבונן בנו וכשהוא רואה שאנו נותנים ומשחררים (חפצים, הרגלים, דפוסים, עומסים, פחדים וכו'...) אז אנו מתוגמלים מאוד בתמורה.
וכך לאט לאט כשתסגלו הרגלי רכישה שפויים יותר, תגלו שמה שיש לכם מספיק בהחלט לצרכיכם. ולא רק שהמינוס שלכם ייסגר תצליחו אפילו לחסוך, הללויה, ימות המשיח הגיעו !!! נסו והיווכחו.
בהצלחה מכל הלב
צילה שנהר

צילה שנהר – ייעוץ משולב – כפר ורדים.
הכותבת הינה עובדת סוציאלית, מומחית לייעוץ אישי ובינאישי. משלבת שיחות יעוץ טיפוליות בתחום הרגשי והנפשי עם אלמנטים מרפואה משלימה, לנוער ומבוגרים .
מנחה הרצאות וסדנאות .
מנהלת פורום "ייעוץ אישי ובינאישי" באתר אסימון.
050-6402526




צילה שנהר 0506402526
tzilash@zahav.net.il